בית הכנסת
עדויות ארכיאולוגיות בהקשר לקריאת התורה בבתי כנסת קדומים בארץ ישראל
מיכאל אזבנד ואורן זינגבוים
בספרות חז"ל ישנם אזכורים רבים לפעילויות בבית הכנסת הכוללות תפילה, קריאה ולימוד תורה. עד כה התגלו בארץ ישראל יותר ממאה ושלושים אתרים עם עדויות לבתי כנסת קדומים – מן המאה השניה לפנה״ס ועד למאה השביעית-שמינית לספירה, רובם באזור הגליל והגולן. ניתן לראות את תפוצתם במפה באתר בתי כנסת קדומים של מכללת כנרת

ניתן לאפיין את מבני בתי הכנסת לפי אזורים (לדוגמא, גליל עליון, עמק בית שאן ודרום הר חברון), ואולי אף משמעותי יותר לאפיינם לפי התקופה בה נבנו והיו בשימוש. במיוחד חשובים ההבדלים בין בתי כנסת מסוף ימי הבית השני ועד ימי מרד בר כוכבא, ובין בתי כנסת שלאחר תקופות אלו (ימי המשנה והתלמוד).
בתי כנסת מסוף ימי הבית השני
מתוך המקורות השונים (לדוגמה ספרות חז"ל כתביו של יוספוס פלאביוס, פילון האלכסנדרוני, הברית החדשה ועוד) נלמד כי בית הכנסת כמרכז קהילתי קיים עוד מזמן ימי הבית השני. ככל הנראה, בתי הכנסת הקדומים ביותר בארץ הם מהתקופה החשמונאית, אבל נותרו עדויות מעטות לשלב זה (לשלב זה ניתן לשייך את השלב הקדום באום אל עומדאן, במודיעין ואולי גם ביריחו). עיקר השימוש של בית הכנסת בארץ ישראל בימי המקדש ולאחר החורבן היה בית כינוס לקהילה וכן מקום ללימוד תורה ומצוות. דבר זה בולט גם במקורות התנאים הקדומים, לדוגמה במשנה מגילה, שבה רוב ההתייחסות לבתי הכנסת קשורה לקריאה בתורה (ולא לתפילה).
בתי כנסת מסוף ימי הבית השני התגלו באתרים שונים בכל רחבי הארץ. דוגמאות ידועות נחשפו במצדה, בהרודיון, בגמלא ובמגדל. ישנם אתרים נוספים שמצאו בהם בתי כנסת קדומים, כולל אתרים שנמצאו בהם שרידים מתחת או בסמיכות לבתי כנסת שהמשיכו להיות בשימוש בתקופות מאוחרות יותר.

עדות מעניינת לתקופה זו היא כתובת יוונית מבית כנסת שנבנה בסוף ימי הבית השני. הכתובת נמצאה בחפירות בעיר דוד והיא כנראה שייכת לבית כנסת שעמד בסמוך להר הבית בירושלים (כתובת תאודוטוס בן וטנוס, בית הכנסת לא נמצא). הכתובת מלמדת רבות על השימוש בבית הכנסת בתקופת הבית ובעיקר על קריאת התורה ולימוד (ולא תפילה).
[תרגום הכתובת]:
תאודוטוס בן וטינוס כהן וראש בית הכנסת (ארכיסינגוגוס)
בן ראש בית כנסת; נכדו של ראש בית כנסת
בנה את בית הכנסת לשם קריאת תורה ולימוד מצוות
(ו)את האכסניה והחדרים (ו)מתקני המים
לשם הארחת הנצרכים מן הנכר
שאותו (את בית הכנסת) יסדו אבותיו והזקנים וסימונידס

By user: תמר הירדני ,
Attribution, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=57737306
הכתובת מלמדת על מספר דורות ששמשו כראשי בית הכנסת. וכן, על מכלול המבנים והמתקנים הכלולים במבנה בית הכנסת והשימושים השונים בו.
בתי כנסת מימי הבית השני (ועד וימי בר כוכבא) שונים זה מזה ושונים מאוד מבתי הכנסת המאוחרים יותר. חשוב לציין שלא התגלו אתרים רבים ואין הסכמה בין החוקרים על כולם אם אכן שימשו כבתי כנסת. למבנים האלו יש כמה מאפיינים דומים: קיימים ספסלים מסביב לכל המבנה, הם אינם מכוונים לירושלים והמיקוד של הפעילות היה לכיוון אמצע המבנה. ניתן ללמוד זאת מכך שאין בהם ארון קודש קבוע ובחלק מהם יש רצפה גבוהה בצדדים ורצפה נמוכה יותר במרכז המבנה. בנוסף, הגג שטוח ובחלק מהם נמצא בסמוך מקווה טהרה. מבחינת אומנות, יש בהם מעט עיטורים בהשוואה לבתי כנסת המאוחרים יותר ואין בהם כתובות או ציורים של בני אדם וחיות.
בתי הכנסת לאחר חורבן הבית ובתקופות המשנה והתלמוד
לאחר חורבן המקדש (וככל הנראה לאחר מרד בר כוכבא) חל שינוי מהותי באדריכלות של מבנה בית הכנסת. שינוי זה משקף תהליכים חברתיים-דתיים ושימושים שהתפתחו בשימוש הקהילתי במבנה. בית הכנסת לאחר החורבן היה מבנה שבו התקיימו תפילות, התכנסויות קהילתיות שונות וכמובן גם קריאה ולימוד תורה. עם הזמן המבנה הפך להיות "מקדש מעט". בתי כנסת אחרי החורבן שונים זה מזה במיוחד באזורים גיאוגרפים שונים, אבל יש לרובם כמה קווים דומים הכוללים: כיוון תפילה לירושלים, ארון קודש קבוע, גג גבוה עם רעפים, כתובות הקדשה, ספסלים בסמוך לקירות, פסיפסים ו/או עיטורים באבן.

ממצאים ארכיאולוגים הקשורים לקריאת התורה בבית הכנסת
קיימים מחקרים רבים על בתי כנסת קדומים בארץ ישראל. נסקור בקצרה ממצאים ארכיאולוגים הקשורים לקריאת התורה:
א. תיבה וארון
במקורות חז"ל ישנם שני מונחים הקשורים לאחסון ספרי התורה: תיבה (לדוגמה משנה תענית ב א) וארון (ראה להלן בירושלמי מגילה). המונח תיבה מופיע בעיקר במקורות תנאיים והמונח ארון במקורות אמוראים.
ככל הנראה התיבה קשורה לבתי כנסת קדומים ובמיוחד מימי הבית השני (יש המשך שימוש במונח גם במקורות יותר מאוחרים אבל כנראה הכוונה לפריט אחר). לא התגלתה תיבה עם ספרי קודש או גווילי ספר תורה בהקשר ארכיאולוגי, אבל נחשפו שולחנות מאבן, ולפי חוקרים רבים אלו היו בסיס לתיבה שהיה אפשר להוציא ממקום אחסון ולהניח בבית הכנסת על השולחן. שלוש דוגמאות טובות התגלו בבית הכנסת במגדל, בחורבת כור ובכנף.

שולחן אבן ממגדל
By עמוס גל – Own work, CC BY-SA 4.0,
https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=52139811
ארון קודש קבוע בקיר בתוך היכלית בנויה נמצא רק אחרי חורבן הבית וכנראה לא מיד. בבתי כנסת קדומים יש שרידים של מקום לארון קודש בצורות שונות – לפעמים יש גומחה בקיר או שזה בנוי על יד הקיר. הדוגמה הטובה ביותר מגיעה מבית הכנסת בדרום רמת הגולן באתר אום אל קנאטיר. . באתר זה הצליחו החוקרים לשחזר את ההיכלית בזכות ההשתמרות הטובה של המבנה. מתחת למדרגות יש חלל ששימש אולי לגניזת ספרים שבלו.

בפסיפסים בבתי כנסת יש עיטורים שבהם מופיעה ההיכלית עם דלתות מעץ ופרוכת, כך לדוגמה בחמת טבריה, ובבית אלפא. יתכן שהארון היה בנוי עץ ובחלק מן המבנים הונח בתוך היכלית הבנויה אבן.


ב. כיוון ירושלים
בתי כנסת אחרי החורבן (לא ברור מתי בדיוק) היו מכוונים לירושלים, כלומר, יש משהו במבנה שמראה חשיבות לכיוון ירושלים. היו דרכים שונות לכוון את המבנה לירושלים. לפעמים על ידי בניית המבנה והכיוון החיצוני או על ידי הסידור הפנימי.
ברוב בתי הכנסת בגליל העליון (לדוגמה בברעם, במירון, בגוש חלב ובנברתין) היו פתחים בקיר הדרומי הפונה לירושלים וכנראה הארון היה ליד הפתח. בבתי כנסת אחרים ובמיוחד באזור עמק בית שאן, היתה גומחה בקיר הפונה לירושלים, כך לדוגמה, בבית אלפא ובדיר עזיז.
במבנים אחרים היה הפתח בחלק האחורי לכיוון התפילה והבמה הוצבה בצד הנגדי לכניסה, כך שהנכנס היה מול מוקד התפילה, כמו מבני ציבור כיום (תאטרון, אולם וכדומה).

ג. גניזות וקטעים שהתגלו
נדיר לגלות קטעים מספרי קודש בחפירות ארכיאולוגית בבתי כנסת בעיקר בגלל האקלים הארץ ישראלי. יוצא דופן הוא אזור ים המלח, כדוגמת מצדה – בית כנסת מזמן המרד גדול בסוף ימי הבית השני ובעין גדי במאה הרביעית?.
באתר מצדה שנמצאו קטעים מספר בראשית, ויקרא, יחזקאל ומהספרים החיצוניים. חלק מקטעי המגילות כולל חזון העצמות היבשות של יחזקאל התגלו בבור גניזה בבית הכנסת. בעין גדי נחשפה מגילה עם פתיחת ספר ויקרא. יש בתי כנסת שבאזור ארון הקודש נמצאה גומחה או חדרון שאולי שימש כגניזה, כמו באום אל קנאטיר מתחת לבמת ארון הקודש ובדיר עזיז על יד הגומחה שככל הנראה בה הוצב ארון הקודש.
ד. כסא כבוד
בבתי כנסת מעטים (לדוגמא, בכורזים, בחמת טבריה צפונית, ובעין וגדי) התגלה כסא שאולי מוזכר בספרות חז"ל כ'קתדרה דמשה' (פסיקתא דרב כהנא א ז), כסא לנכבד בקהילה שאולי משם היה מעביר דרשה. יש מקרים שכסא זה עומד בפני עצמו (כורזים, חמת טבריה צפון) ובאחרים כחלק ממערכת הספסלים (עין גדי).

ה. בימה
במקורות חז"ל מופיע המושג בימה בקשר לבית כנסת.
"כל־כלי בית הכנסת כבית הכנסת. ספסלה וקלטירה כבית הכנסת. כילה דעל ארונא כארונא. רבי אבהו יהב גולתה תחתוי ההן בילן. רב יהודה בשם שמואל. בימה ולווחין אין בהן משום קדושת ארון [ו]יש בהן משום קדושת בית הכנסת. אינגלין אין בו משום קדושת ארון. יש בו משום קדושת בית הכנסת." (ירושלמי מגילה ג, א)
בבית הכנסת הגדול באלכנסדריה שבמצרים בסוף ימי הבית השני היתה במה של עץ באמצע המבנה
"אמר ר' יהודה כל שלא ראה בדפלסטטון של אכסנדריא של מצרים לא ראה כבוד לישראל מימיו. כמין בסלקי גדולה היתה, סטיו לפנים מסטיו, פעמים היו שם כפלים כיוצאי מצרים, ושבעים ואחת קטדראות של זהב היו שם כנגד שבעים ואחד זקן, כל אחת ואחת מעשרים וחמש רבוא, ובמה של עץ באמצע, וחזן הכנסת עומד עליה והסודרין בידו" (תוספתא סוכה ד:ו)
לפי הרמב"ם הלכות תפילה (פי"א הלכות ג-ד) "ומעמידין בימה באמצע הבית, כדי שיעלה עליה הקורא בתורה או מי שהוא אומר לעם דברי כיבושין - כדי שישמעו כולן. וכשמעמידין התיבה שיש בה ספר תורה, מעמידין אותה באמצע, ואחורי התיבה כלפני ההיכל, ופניה כלפני העם. "
המציאות הזאת איננה מוכרת בבתי הכנסת הקדומים בארץ ישראל. אין עדויות בבתי הכנסת בארץ ישראל לבימה באמצע המבנה. שולחנות אבן שהיו ככל הנראה בשימוש בזמן הקריאה, הזכרנו בתיאור לעיל וניתן לשייכם לבתי הכנסת מזמן המקדש וקצת אחרי.
יש בתי כנסת המתוארכים לתקופה של מאות שנים לאחר חורבן המקדש שבנו (לפעמים כתוספת) פלטפורמה או מבנון מוגבה בצד הפונה לירושלים (לדוגמא בוואדי חמאם, בחמת טבריה, ובסוסיה). עד היום לא ברור לחוקרים אם בחלק מהמקרים מדובר על בסיס לארון קודש קבוע או בימה לקריאת התורה.
חשוב לציין שאין עדות ארכיאולוגית לבימה באמצע האולם בבתי כנסת עתיקים בארץ ישראל מתקופת המשנה והתלמוד. יש שני בית כנסת עם שקעים באמצע האולם שאולי היו סימן למקום שבו העמידו בימה מעץ (בשלב הקדום בנברתין ובכפר חנניה). ניתן לשלול בימה קבועה מתוך עיון בפסיפסים בבתי הכנסת שאין בהם אלמנט בנוי באמצע המבנה. אם אכן קראו בתורה באמצע המבנה, כנראה היה שימוש בבימה מעץ שניתן היה להוציא אותה ולפנות את מרכז המבנה לשימושים ציבוריים אחרים.
יש פלטפורמות בבתי כנסת קדומים (כמו בוואדי חמאם) שברור שהם תוספת מאוחרת ולא היו קיימים בשלב הקדום. פלטפורמות אלו מצויים בבתי כנסת מן המאה הרביעית ואילך וניתן להציע כי אף תוספות אלו הן מתקופה זו. הוספת הבמה (משטח מוגבה) במאה הרביעית כתוספת או בנייה מקורית, משקף התפתחות בקריאה ותפילה בבית הכנסת, דבר שכנראה קרה בשלבים ולאורך זמן.
בחלק מבתי הכנסת מתקופות המשנה והתלמוד ומאוחר יותר (ולא מימי בית שני) יש משטח מוגבה ליד הקיר הפונה לירושלים. יש מקרים שיש משטח רחב כמו: בחרבת שמע, ברחוב, בקצרין ובחמת טבריה, ויש מקרים שיש שני משטחים קטנים יותר כמו במרות ובנברתין. בחלק מהמקרים המשטח המוגבה נמצא בגומחה או אפסיס (מבנה בחצי עיגול הבולט מהמבנה). פלטפורמות אלו, שלפעמים מכונים על ידי החוקרים כבמות, מופיעות החל מהמאה הרביעית לסה"נ. יתכן ששימשו כבסיס לארון קודש וגם לקריאה.

ו. בית כנסת ובית מדרש
בספרות חז"ל יש שימוש בשני מושגים שלעתים באים ביחד, ״בית מדרש״ ו״בית כנסת״. יש חדרים נספחים בבתי כנסת קדומים שיש מהחוקרים המציעים לראות בהם חדרי לימוד ובתי מדרש למרות שאין בזה הסכמה (ראה לדוגמה במרות, בגמלא ובמגדל).
בניגוד להבנה איך נראה בית הכנסת הקדום מבחינה אדריכלית (ספסלים בהיקף, כיוון ירושלים, וכו') אין הבנה ארכיאולוגית ברורה איך נראה בית המדרש מבחינה אדריכלית (האם יש ספסלים בהיקף או בשורות? האם זה דומה לבית כנסת או בצורה אחרת כמו הישיבה של הסנהדרין?).
העדות הארכיאולוגית היחידה למבנה בית מדרש מגיע מהכפר דבורה ברמת הגולן ששם התגלה משקוף בשימוש משני ועליו הכתובת "זה בית מדרשו שלרבי אליעזר הקפר". מעניין לציין שרבי אלעזר הקפר עצמו הבחין בין בתי מדרש ובתי כנסת:
"תניא, רבי אלעזר הקפר אומר: עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בארץ ישראל״ (בבלי מגילה כט, א). בכפר התגלו גם כתובות, פריטים אדריכלים ואבנים מעוטרות, אבל לא התגלה מבנה בית המדרש ויתכן שהפריטים שנמצאו שייכים בחלקם למבנה בית כנסת. נציין כי דווקא החכם המזכיר באמרתו את שיבת בתי המדרש לארץ ישראל הוא המופיע בכתובת בית המדרש היחידה שהתגלתה עד כה.

מקורות נבחרים
א. תוספתא, מגילה, פרק ב', יא': "בתי כנסיות אין נוהגין בהן קלות ראש לא יכנס להן לא בחמה מפני החמה ובצינה מפני הצינה ובגשמים מפני הגשמים ואין אוכלין בהן ואין שותין בהן ואין ישנין בהן "
ב. ירושלמי, מגילה פרק ג הלכה א: "ואת כל בתי ירושלים – אלו ד' מאות ושמונים בתי כנסיות שהיו בירושלים דא"ר פינחס בשם ר' הושעיה ארבע מאות ושמונים בתי כנסיות היו בירושלם וכל אחת ואחת היה לה בית ספר ובית תלמוד בית ספר למקרא ובית תלמוד למשנה וכולהם עלה אספסיינוס ואת כל בית הגדול שרף באש".
ג.ירושלמי, כתובות, דף סז,ב, פרק יג, הלכה א: "לא כן אמר ר' פינחס בשם ר' הושעיה ארבע מאות וששים בתי כניסיות היו בירושלם וכל אחת ואחת היה לה בית ספר ובית תלמוד בית ספר למקרא ובית תלמוד למשנה".
ד. בבלי סוכה: "ר' אלעזר בן צדוק ... אדם יוצא מבתו ולולבו בידו , הולך לביה"כ .. , קורא קריאת שמע ומתפלל"
ה. חיי יוסף ליוסף בן מתיתיהו / פלביוס: "ליום המחרת התאספו כל יושבי טבריה בביה"כ והוא היכל גדול." במשפט זה פותח תיאורו של יוסף את הדיון בטבריה האם למרוד ברומאים או לא.
ביבליוגרפיה נבחרת
אתר בורנבלום לחקר בתי כנסת עתיקים בארץ ישראל
https://synagogues.kinneret.ac.il/he/homepage-he
Levine, L. I. . 2000. The Ancient Synagogue: The First Thousand Years. New Haven, Yale University Press.
Hachlili, R. 2013. Ancient Synagogues – Archaeology and Art: New Discoveries and Current Research, Leiden, The Netherlands: Brill.
Weiss, Z. 2021. "The Magdala Stone Table: Its Function and Role in Determining the Liturgical Furniture in the Ancient Synagogue" Journal of Roman Archaeology 34 (2): 608-631.
אביעם, מ. בתי הכנסת העתיקים. בתוך ארץ-ישראל בשלהי העת העתיקה: מבואות ומחקרים. עורכים: י. פטריך, א. לימור וה. ניומן, חלק ב, ירושלים, יד יצחק בן-צבי, 2022: 952-911.
ישראל ל' לוין. 1991. ממרכז קהילתי למקדש מעט: הריהוט והפנים בית-הכנסת העתיק, קתדרה 60 : 36–84.
